הסיפור הקלאסי מתאר שב-1906, המדען פרנסיס גלטון צפה בתחרות
שבה מאות משתתפים התבקשו לנחש את משקלו של שור.
למרבה הפלא, כאשר לקח פרנסיס את הממוצע של כל הניחושים,
היה זה הניחוש המדויק ביותר בתחרות – כמעט זהה למשקל האמיתי.
איך הצליחו המוני אנשים, שלא בהכרח מבינים בשוורים, להיות כל כך מדויקים?
אין סיפור שחוזר על עצמו יותר בשיח ואף במחקר על אינטליגנציה קולקטיבית.
משתמשים בו כדי להסביר כיצד ההמון יכול להיות חכם יותר מיחידים, ואפילו ממומחים.
כך גם נפתח הספר "חוכמת ההמונים"– The wisdom of the crowd,
שמוקדש לתופעה זו.
אבל מה –
אף פעם לא אהבתי את הסיפור הזה.
הוא נותן שם חזק עבור תופעה חלשה.
בפוסט הזה אסביר לכם למה זו דוגמה לא טובה,
למה "חוכמת ההמונים" לא תעזור לכם ביומיום,
ומה דווקא כן עוזר כדי להגיע לפתרונות חכמים בקבוצות.
שנתחיל?
1. בעיה טכנית מול אתגר סבוך
התופעה הזו אמנם זכתה לתשומת לב עצומה,
אך היא עוזרת לנו רק עם שאלות טכניות שיש להן תשובה מספרית אחת ונכונה.
והרי רוב האתגרים שמעסיקים אותנו
הם אתגרים סבוכים, ערכיים ושנויים במחלוקת.
באתגרים כאלו אנחנו מחפשים פתרונות מורכבים, לא ידועים, יצירתיים ומפתיעים.
מתי בחייכם תשתמשו במאות אנשים כדי להגיע לתשובה אחת ונכונה,
במקום לחפש בגוגל או פשוט למדוד?
כפי שזה לא שימושי לחייכם, זה עוד יותר לא שימושי לארגון,
שם מעסיקים אותנו שאלות עקשניות ומסתוריות –
כמו בעיות תקשורת, דילמות ערכיות או שאלות אסטרטגיות מורכבות.
או בחברה בכלל – שבה אנחנו רוצים לתת מענה לבעיית העוני, הקיטוב או המשבר האקולוגי.
אחת מטעויות המנהיגות של ימינו היא חוסר היכולת להבדיל בין השניים,
ולנסות שוב ושוב כלים טכניים עבור אתגרים סבוכים.
2. טריק כמותי לעומת תהליך איכותי
כשחוקרים מדוע הממוצע בין אנשים רבים מצליח
לנחש למשל את מספר הסוכריות בצנצנת,
מגיעים לטריק סטטיסטי קר.
בשאלות טכניות,
ההטייה והסטייה של אנשים מהתשובה הנכונה תהיה לרוב אקראית.
כאשר עושים ממוצע לתשובות עם רעש אקראי לכל כיוון, הוא מתבטל.
זו הסיבה שהתשובה נהיית מדויקת יותר ככל שנוסיף אנשים.
בסיטואציות מורכבות וערכיות, זה אחר לחלוטין.
דמיינו את ממוצע התשובות של סקר לפני 200 שנה,
לגבי המוסריות של עבדות בארה"ב.
מאחר וההטייה הגזענית היא מערכתית,
ממוצע לא יוביל בהכרח לחוכמה קולקטיבית.
בסיטואציות ערכיות ומורכבות אנחנו לא יכולים פשוט לבטל הטייה,
אחנו צריכים לחקור אותה, להעמיק בה, להבין אותה, ולהצליח לראות תמונה רחבה יותר.
אנחנו לרוב נגלה שניתן לשלב בין עמדות שונות ברמת הצרכים והשאיפות העמוקים יותר,
ושהתבצרות בעמדות מנוגדות לרוב נובעת מפחדים
ומהצורך לדעת שלא ידרסו את צרכינו.
תהליך ההתכנסות הזה שונה במהותו מחישוב ממוצע,
וזה מוביל אותנו לנקודה הבאה:
3. אי-תלות לעומת תלות-הדדית
תופעת "חוכמת ההמונים" עובדת טוב יותר ככל שאנשים הם "עצמאיים",
כלומר – לא משתפים בדעה שלהם, ולא משפיעים זה על זה.
אבל בסיטואציות ערכיות ומורכבות
אנשים חייבים להשפיע אחד על השני כדי להגיע לתוצאות נבונות.
זה למה סקר שביעות רצון בארגון, שמודד רק דעות נפרדות,
הוא חלש ביחס לתהליך שיח יצירתי
שנועד להגיע להבנה משותפת של האתגרים וההזדמנויות.
זה ההבדל בין משאל עם, שמודד העדפות של אנשים
בלי שאלו צריכים להתמודד עם קיומם של אנשים אחרים,
לבין פורום בניית הסכמות ציבורי כמו אספת אזרחים,
שחייב לשאול את עצמו: מה יכול לעבוד פה לצדדים השונים?
ממוצע בסיטואציות כאלה יוביל רק לפשרה כמותית ויבשה.
אם ניקח דוגמאות טובות יותר לחוכמת המונים,
כמו ויקיפדיה, נראה שיש שם השפעה הדדית בלתי נפסקת.
כדוגמה אחרת, ניקח את משחק המחשב המדעי Foldit.
במשחק זה שחקנים נדרשו למצוא דרכים חדשות "לקפל" שרשראות חלבונים.
שחקני Foldit שיתפו רעיונות זה עם זו
ובימים ספורים פתרו בעיה שהעסיקה מדענים מעל עשור
וכך עזרו לפתח תרופות משופרות לאיידס.
המאמר המדעי שפרסם את התגלית ציין מעל 57,000 שחקני foldit כשותפים בכתיבת המחקר.
המסמר בארון
בשנים האחרונות קמו חוקרים והחליטו לקחת השראה מהטבע לחוכמה קולקטיבית.
למשל, זו שמתרחשת בלהקת ציפורים או בנחיל דבורים.
והם אמרו: "בטבע לא אוספים המון דעות ועושים להם ממוצע.
חוכמה קולקטיבית נוצרת מלולאות משוב מהירות, שם כולם משפיעים על כולם"
זה הוביל אותם ליצור מודלים של "אינטליגנציית נחיל",
שבה כל המשתתפים "מושכים" לתשובה שלהם, אבל מרגישים גם את המשיכה של אחרים.
מה הם גילו? שדווקא כאשר כולם השפיעו על כולם הם הגיעו לתוצאות הטובות ביותר –
אפילו בסיטואציות מספריות כמו ניחוש מספר הסוכריות בצנצנת.
למשל, 469 אוהדי ספורט שחזו תוצאות משחקים דרך "חוכמת ההמונים"
היו מדויקים ב- 47%, לעומת 29 אוהדים שהשתמשו ב"אינטליגנציית נחיל"
וצדקו ב-68%. כל זה למרות שהיו קטנים פי 16.
אך הטכנולוגיה המעניינת באמת שפיתחו היא אינטליגנציית שיחה בנחיל.
מאחר ואיכות של שיחה מדרדרת מעבר ל5-7 משתתפים,
החליטו החוקרים לחבר הרבה קבוצות קטנות שמנהלות דיון ל"מח-כוורת" אחד,
על ידי סוכן בינה מלאכותית שנוכח בכל הקבוצות ומעביר ביניהם את התובנות המובילות.
זה דומה למה שאנחנו יודעים כבר לגבי מה באמת יוצר חוכמת המונים:
שיחות בקבוצות קטנות, עם התערבבות והפרייה הדדית מתמשכת ביניהן, כמו בשיטות כמו
"קפה עולמי" או "מרחב פתוח".
לסיכום
"חוכמת ההמונים" זה טריק סטטיסטי
שלא מספר לנו איך תבונה אמיתית מתגבשת.
הוא פופולרי בעיקר כי קל לנו יותר להבין בעיות טכניות וכלים טכניים
מאשר אתגרים סבוכים והדרכים להתמודד איתם.
אם אתם משתמשים בתופעה זו כדוגמה,
חשוב להוסיף שזו מטאפורה.
כן, צריך קבוצות גדולות – אבל חשוב שיהיה בהם מגוון ומטרה משותפת
כן, צריך עצמאות מחשבה – אבל עם דיאלוג, השפעה הדדית ובניית אמון
וכן, צריך תהליך התכנסות – אבל איכותי ולא כמותי.
לדברי טום אטלי, חוקר של תבונה קולקטיבית שאני מחבב:
תבונה היא התהליך שבו אנחנו מתחשבים יותר בכל מה שנדרש להתחשב בו,
כדי להגיע לתוצאות של תועלת רחבת היקף וארוכת טווח.
ואת זה לעולם לא נמצא עם מחשבון.
