איזו עבודה לקחת? לאן לעבור דירה?
מוקדם או מאוחר, כולנו פוגשים אותן –
התלבטויות "גורליות" בין אופציות.
כמי שמלמד שנים קורסים בקבלת החלטות קבוצתית,
אני פוגש לא מעט "מתלבטים כרוניים".
הם פונים אליי בתקווה שהקורס יעזור להם להכריע בשאלות חייהם האישיות,
ואני נאלץ לאכזב אותם ולהבהיר שהתמחותי היא בקבלת החלטות קבוצתית.
אבל האמת היא שיש שיטה פשוטה שניסחתי
שמבוססת על תקשורת מקרבת ומיינדפולנס,
שאני משתמש בה הרבה בייעוץ אישי,
ולעיתים משתמש בה עם מנהיגים.
מנהיגות רצופה בהתלבטויות קשות, והכרעות בין אופציות:
לאן להעביר את המשרד? מי לשכור לתפקיד?
האם לדחות את התהליך האסטרטגי בגלל שיבושי המלחמה?
לא משנה מה ההתלבטות
אם היא קשה, ואנחנו תקועים,
אנחנו צריכים קודם להבין –
מדוע אנחנו מתלבטים ולא מצליחים להחליט?
הסיבה לתקיעות
הסיבה להתלבטות בלתי פוסקת היא פחד מהפסד.
אנחנו בוחנים את אופציה א',
מוקסמים ממנה לרגע,
ומיד מרגישים את הכאב על כל מה שנפסיד מאופציה ב'.
אז אנחנו עוברים לאופציה ב',
נשבים בפנטזיה לרגע,
ומיד מתכווצים מהמחשבה על מה שנאבד מאופציה א'.
כך אנחנו קופצים ללא נחת בין חלופות,
שוב ושוב, בלי מקום בטוח לנוח בו.
הפחד הוא שמנהל את קבלת ההחלטות שלנו.
לצאת מהלופ
כדי לצאת מהלופ, אני מציע תרגיל מחשבתי.
בוחרים באחת האופציות ומניחים הנחה זמנית: בחרנו בה, וזהו זה.
עכשיו, במקום לשאול "האם זה נכון?",
שאלו את עצמכם: איך אהפוך את הבחירה הזו לאופציה הטובה ביותר שאפשר?
כדי לעשות זאת, ענו על שלוש שאלות:
- מה אני מפחד/ת להפסיד?
- אילו צרכים שלי לא יקבלו מענה כאן?
- איך אתחשב בצרכים האלו, או "אפצה" עליהם, למרות שבחרתי באופציה הזו?
למשל: אם בחרתי לצאת לטיול ולפספס יום הולדת של חבר קרוב, ואני חושש לאכזב אותו –
אשאל: איך אתן מענה לקשר ולקרבה בינינו בדרכים אחרות?
רק אחרי שיש לי תשובות לכל הפחדים,
אני עובר לאופציה הבאה ועושה איתה בדיוק את אותו הדבר:
אם לא אצא לטיול, אני מפחד שלא אמצא זמן להירגע מהעומס בעבודה.
איך אתן לזה מענה (מנוחה, שקט, התנתקות) גם בלי הטיול?
בהירות מגיעה משקט
רק כאשר הבנו איך נדאג למכלול הצרכים שלנו בכל אחת מהאופציות,
משהו בנו נרגע.
אנחנו כבר לא פוחדים מהאופציות שלפנינו,
והטרטור ביניהן נפסק.
אנחנו פנויים לקחת צעד אחורה ולשקול בצלילות,
או להקשיב פנימה לאינטואיציה שלנו.
הצלילות והאינטואיציה מתגלים בטבעיות כאשר השטח פנוי מרעשי הפחד.
זה המרחב שבו צומחת מנהיגות אמיתית –
לא כזו שמונעת מפחד
אלא מבהירות.
בהערכה,
חן צבי
"תבונה ארגונית"
תמיד כיף לקרוא. תודה