הקבוצה מתכנסת שוב לדון בנושא ההוא.
עוד דיון,
אותן דיעות,
אותן התנגדויות לאותן דיעות.
"אנחנו צריכים לאסוף עוד מידע",
ו – "טוב… נמשיך עם זה בפעם הבאה".
מוכר לכם?
זאת תופעה נפוצה שאני פוגש בצוותי הנהלה, ועדים ביישובים, עמותות או שירות ציבורי:
צוות שנמנע מקבלת החלטה.
במקום זה – עוד ישיבה, עוד שיח,
והחוויה היא לרוב של בזבוז זמן, התשה והליכה סחור-סחור.
החדשות הטובות: אפשר לטפל בזה.
בפוסט הזה אני רוצה להראות לכם את ארבעת הסיבות העיקריות שבגללן קבוצות נמנעות מהחלטה –
ומה אפשר לעשות לגבי כל אחת.
בואו נתחיל:
1. תקועים בפינג-פונג
אם אנחנו תקועים הלוך ושוב בין אותן עמדות מנוגדות,
סימן שלא השקענו מספיק בתחילת התהליך.
העמדות הראשוניות לא הצליחו להתפתח, להחזיק יותר מורכבות, להכיל עוד שיקולים,
ולא נוצרה מחוייבות משותפת לכלל השיקולים שבחדר.
לכן אנשים עדיין תקועים במשיכת חבל.
זה הזמן לחזור דווקא צעד אחורה, כדי להתקדם מהר יותר.
במקום "מי צודק", או אפילו "מה הפיתרון", תשאלו:
מה חשוב שיהיה נכון לגבי פתרון מוצלח?
רק אז תתחילו לגבש פתרונות משותפים.
2. אין תהליך ברור של התכנסות
גם אם התחלתם טוב את התהליך –
אם לא ברור איך מסיימים ומתכנסים להחלטה סופית,
קבוצות רבות יגררו את רגליהם.
שנה שעברה עבדתי עם עמותה, שעשתה עבודה יסודית של גיבוש רעיונות וסקרים
אך לא החליטה מראש כיצד להתכנס להחלטה.
לא רק שההחלטה התמסמסה,
גם הרבה מעבודת ההכנה היתה צריכה להיעשות מחדש בגלל הזמן שעבר.
תשאלו:
* איך נברר מהי האפשרות המועילה ביותר?
(רמז – השתמשו בשיקולים שאספתם בחלק הקודם)
* האם יש מסגרת זמן שעלינו לעמוד בה?
* מה נעשה אם לא נגיע להסכמה במסגרת הזמן הזו?
מול מבוי סתום, יש קבוצות שמחליטות לבצע צורות מסוימות של הצבעה,
או להעביר את הסמכות להחלטה לידיים של מנהל/ת
או לידי צוות קטן יותר, למשל, של שלושה מחליטים.
3. ההחלטה מפחידה מדי
אם ההחלטה משפיעה על הרבה אנשים ועלולה להיות יותר מדי שנויה במחלוקת,
אנשים חוששים להכריע, ובצדק.
מי רוצה להיות זה שסופג את כל התלונות שיבואו, לא משנה מה ייבחר?
יש שלוש דרכים להתמודד:
דרך אחת היא להגביר את הלגיטימציה להחלטה.
תשאלו:
* האם אנחנו קבוצה מגוונת מספיק של בעלי עניין?
* האם שיתפנו בתהליך את האנשים המתאימים?
* האם תקשרנו איתם היטב את התהליך,
כך שגם אם לא יאהבו את התוצאה, יסמכו על הוגנות התהליך?
דרך שנייה היא לפעול בצורה יותר הדרגתית.
תשאלו:
* האם חייבים לקבל את כל ההחלטה בבת-אחת או שאפשר להתקדם עם מה שמספיק טוב לעכשיו ומספיק בטוח לנסות?
דרך נוספת היא לחזק את החוסן המנהיגותי.
תשאלו:
* מה נדרש מאיתנו כרגע כמנהיגים?
* איך נשרת את טובת הכלל / הטוב משותף?
* כיצד נתמודד עם מה שאנחנו נמנעים ממנו?
4 המחיר של חוסר-החלטה אינו חד מספיק
לפעמים כשקבוצות תקועות בהחלטה, אני אוהב לעשות איתם בדיקה מהירה –
אני מריץ איתם את כל הפתרונות האפשריים,
ומבקש מהם להגיד לאילו אפשרויות הם מתנגדים.
זה נותן תמונה מהירה של מהי האפשרות שיש לה הכי פחות התנגדויות,
שאיתה כנראה הכי אפשר להתקדם.
אבל אני גם מוסיף עוד אפשרות:
"להמשיך לדבר" / "לדחות את ההחלטה".
לרוב… זו האפשרות עם הכי הרבה התנגדויות.
לפעמים צריך להראות לנו שחוסר בהחלטה גם היא החלטה, ושיש לכך מחירים.
יש משהו כמעט משעשע כאשר קבוצה רואה שהיא באופן אוטומטי
בוחרת שוב ושוב באופציה השנואה ביותר.
נקודה חשובה:
לא תמיד יש מחיר כבד לחוסר-החלטה, ולעיתים זו דווקא ההחלטה הטובה ביותר!
פעולה בתוך שדה מורכב דורשת הרבה פעמים גמישות,
ולהתחייב לדרך מסוימת דווקא ברגע המאוחר ביותר שאפשר.
בגלל זה חשוב לבדוק, מאשר להניח הנחות.
וזהו 🙂
אלו היו כמה טיפים מהירים איך להתגבר על הימנעות כרונית מקבלת החלטות קשות
(כמובן שכל טיפ הוא עולם ומלואו, אבל יש גבול למה שפוסט מסוגל להכיל)
בהצלחה רבה,
חן צבי
כתיבת תגובה