תבונה ארגונית

כל לקוח שעובד איתי מקבל לעיתים התרעה על כך שאני הולך להיות לא-זמין לשבוע שלם (או יותר…)
אני מתנתק מהטלפון ונכנס לריטריט מדיטציית ויפאסאנה.
חוץ מזה אני לומד במסגרת לימודים שבועית ללימוד ותרגול בודהיסטיים,
ואני מהרהר רבות ביומיום (וקצת בתוך המדיטציה, אל תספרו לאף אחד)
על הקשרים בין החכמה הרוחנית הזו לבין החכמה של תהליכים קולקטיביים בהם אני מתעסק.

הנה קצת-קצת מהם:

התבוננות

נדבך מרכזי בתרגול המדיטציה היא תשומת לב והתבוננות,
לא רק בשביל רעיון כללי של "להיות ברגע",
אלא כדי לראות במו עינינו
את הפעולות, המחשבות והנטיות שלנו
– שמיטיבות, ושאינן מיטיבות.

ובכן, גם לקבוצות ולארגונים יש מודעות כזו –
רק היא מודעות קולקטיבית.
בקבוצה לא מספיק שמישהו אחד שם לב,
ומאחר ואינדבידואל הוא רק חלק קטן מהקבוצה,
הוא בהכרח רואה רק זווית צרה מהמתרחש.

תהליך השתתפותי מהסוג שאני מנחה לרוב
מטרתו לעורר את המודעות של הקבוצה
כהתבוננות משותפת
של כל הקבוצה, על התנהלותה.
ככה מתגלים הדפוסים המיטיבים,
הדפוסים הלא מיטיבים
והכוונה המשותפת לטפח את אלו ולזנוח את אלו.

כך, למרות מגוון הקולות, ובזכותו – נוצר כיוון משותף.
צלילים שונים שמתחברים להרמוניה.

מתרחשת השקטה – לא של הקולות עצמם,
אלא של המאבק זה בזה ובמציאות,
ובמקום זה נוצרת בהירות גדולה, יצירתיות שופעת
וגמישות מחשבתית לשנות את דרכי ההסתכלות שלנו.

בתרגול מדיטציה אישי נקרא למצב כזה "סמדהי" שמשמעו
"איסוף תודעה", כאשר כל חלקינו מפסיקים למשוך למליון כיוונים ונחים יחד בפתיחות.
סמדהי מתפתח ישירות כתוצאה מתשומת לב מתמשכת.
כך גם בקבוצות.

אתגרים מורכבים

עוד מהרעיונות המרכזיים בדרך הבודהיסטית, למשל, היא "התהוות מותנית":
התובנה שכל תופעה מתהווה בתלות גומלין עם אינספור תופעות אחרות,
ולכן דבר אינו קיים באופן עצמאי ובלתי-תלוי.
 
אני מצרף לכם טקסט ברוח דומה שלקוח ממאמר שכתבתי על "בעיות טכניות לעומת אתגרים מורכבים",
עם תובנה יקרה מפז לכל מנהיג/ה:

אנחנו נתקלים כל הזמן בבעיות טכניות: תקלה במכונית, בפס הייצור, שינוי של תשתית האינטרנט…
בעיות טכניות קל להגדיר, מומחים ומנהלים יכולים לתכנן להם מענה,
והם לא דורשים שינוי מהותי של התנהגות, דפוסי חשיבה או הנחות יסוד של המושפעים מהסוגיה.
בנוסף, כל בעיה אפשר לפרק לבעיות קטנות יותר ולתת מענה לכל אחת בנפרד. כלומר, הפירוק מפשט ומייעל.

בסיטואציות מורכבות: בשינוי ארגוני, בפתרון בעיה חברתית כמו עוני או פשיעה,
כל תופעה מושפעת ומתהווה בכל רגע מתוך אינספור תנאים, שרובם לא ידועים לנו.
במילים אחרות, הכל משפיע על הכל.
בעולם כזה, הרעיון של "סיבה" ו"תוצאה" יחידים, ברורים וליניאריים מתחיל להטשטש.

את האתגרים המורכבים קשה להגדיר וקשה למצוא להם מענה ברור.
הם דורשים פרספקטיבות של בעלי העניין השונים כדי להצליח להבין את הבעיה מכל כיווניה,
והם דורשים השתתפות אקטיבית שלהם בפתרון, כיוון שהם אלו שצריכים להשתנות.

מה שמעניין הוא, שכאשר מנסים לפתור אתגרים מורכבים בנפרד זה מזה – מגיעים לפתרונות פחות ופחות יעילים.
אם נצא לתכנית ייעול של כל צוות בפני עצמו, אבל לא נתייחס לאיך הם עובדים יחד,
ייתכן וניצור פרדוקסלית ארגון שפחות יעיל בכללי,
וכזה שרק מפנה את בעיות הלקוח ל"מחלקה אחרת".

אם ננסה לפתור את מחסור הסייעות בגני ילדים בנפרד
ואת בדידות הקשישים בבית אבות בנפרד,
ניצור פיתרון פחות יעיל מאשר אם נמקם גן ילדים לצד/בתוך בית אבות.
כלומר, הפירוק והבידוד אינו מפשט אלא מסבך ומקשה.

איך תפתרו את סוגיית הפשיעה בנפרד מסוגיית החינוך, הכלכלה והרווחה?
כשהכל מבודד להתמחויות שונות, לתפקידים שונים, לסמכויות שונות –
יכולה להיווצר אשליה של חוסר תלות.

אם באתגרים טכניים אנחנו מרכזים סמכויות ומחלקים מאמצים (תחשבו מנהל אחד, מחלקות מרובות)
מטרתנו באתגרים מורכבים היא לרכז מאמצים ולחלק סמכויות (תחשבו שותפות ומטרה משותפת בין מגוון של בעלי עניין עם עצמאות לפעול)

רונלד חפץ, פרופסור למנהיגות ב MIT, מציין שהכשל הגדול ביותר של מנהיגות כיום, בין אם בפוליטיקה או בעסקים,
היא שאנחנו מוקפים באתגרים מורכבים שדורשים הסתגלות, השתתפות וחיבור חלקים,
אבל אנחנו מנסים לתת להם מענה על ידי ארגז הכלים ההנדסי, הטכני והמסודר.
אנחנו מנהלים ארגונים, בתי ספר ומוסדות כאילו היו מכונה, ולא מערכת חיה.

הבודהה לא עסק בשינוי חברתי במיוחד,
והוא גם חי לפני 2600 שנה,
אז על זה הוא לא דיבר.

אבל מזל שיש עוד חכמה,
רבה, מגוונת, קולקטיבית.

לחצו פה לקריאת המאמר השלם.