אולי שמעת על אתגר המרשמלו:
קבוצות שונות מקבלות מקלות ספגטי, קצת סלוטייפ, חוט ומרשמלו אחד.
המטרה: לבנות ב-18 דקות מבנה כמה שיותר גבוה עם מרשמלו בקצה.
טום ווג'ק, מי שהפך את האתגר לפופולרי בעולם, מספר שבוגרים טריים של מנהל עסקים מגיעים לתוצאות הגרועות ביותר באתגר.
הם נוטים להקדיש זמן לתכנון, ואז זמן לבנייה של מבנה מורכב, רק כדי להניח את המרשמלו בסוף הזמן ושכל המבנה יתמוטט.
לעומתם, "בוגרים" טריים של גן חובה הם בין הקבוצות המצליחות ביותר.
הם מנסים לבנות מיד, ובקטן, כשהמרשמלו כבר כלול,
רואים מה קורס ומשפרים בהדרגה.
התוצאה? סבבים מהירים של התנסות ולמידה, שמובילים למבנה מוצלח ויצירתי.
הילדים מזכירים לנו שהתנסויות וניסויים הם דרך טבעית להתפתחות.
הרי מעולם לא היינו לומדים ללכת, לדבר או לשחות אם היינו צריכים להגיש תוכנית מפורטת לפני שהיינו יוצאים לדרך.
יש לי פינה חמה בלב ללמידה דרך ניסויים.
בשנות ה-20 שלי כל הזמן ערכתי ניסויי חודש שסקרנו אותי…
נגיד חודש שבו הייתי סופר-ספורטיבי, חודש בלי רשתות חברתיות,
חודש "יס-מן" שבו אמרתי "כן" לכל הצעה,
וחודש שטיילתי בלי כסף בכלל.
מכל ניסוי למדתי המון, וזה בין היתר הוביל אותי לאיפה שאני היום.
כמוני וכמוכם, גם ארגונים צריכים ניסויים כדי להתפתח.
לא רק בשלב פיתוח מוצר או בהגדרת פיילוט עבור פרויקט חדש,
אלא בצורה הרבה יותר עמוקה…
כדי להתפתח, ארגונים צריכים להריץ ניסויים לגבי מבנה ודרך ההתארגנות שלהם.
איך בונים צוותים? איך מקבלים החלטות? איך לומדים מטעויות?
כל כמה זמן עושים פגישות? איך מנחים אותם?
איך מחלקים תפקידים? איך נראית מנהיגות??
הארגון עצמו הופך למעבדה של חדשנות ארגונית!
אני אומר לך מניסיון:
אם בארגון שלך תשפרו בהדרגה את הדרך שבה אתם עובדים יחד, תוכלו להתגבר על כל מכשול.
אז עכשיו אחלוק אתכם את העצות שלי לניסויים מאושרים (כלומר, כאלו שאני הייתי מאשר).
ניסויים צריכים להכיל את האלמנטים הבאים:
- שאלה מסקרנת
כאשר יש לנו שאלה מסקרנת זה נותן לנו את האנרגיה להריץ את הניסוי.
זה הופך ממטלה כבדה לדבר חי וזורם.
שימו לב במיוחד לשאלות איך ולשאלות מה אם.
נגיד: "איך נוכל לפשט את הבירוקרטיה בארגון שלנו?"
ו – "מה אם היינו מבטלים כל בירוקרטיה מעייפת בארגון?"
- זמן התנסות מוגדר
ניסוי צריך להתנהל במסגרת זמן ברורה.
תקופה קצרה (למשל חודש) נותנת מספיק מקום לבחון, להרגיש וללמוד – בלי לקבע את השינוי כהחלטה סופית.
- ריפלקציה בסוף הניסוי
ללא למידה מסודרת בסוף, הניסוי אבוד.
האם השגנו את המטרות? מה עבד ומה לא?
זו ההזדמנות לשאול שאלות ולהבין איך ממשיכים מכאן.
הקפדה על האלמנטים האלה עוזרת לנו בכל מיני צורות לא צפויות.
קחו לדוגמה קבלת החלטות.
יצא לי לראות עשרות צוותים וארגונים שרוצים לשנות משהו בדרך העבודה שלהם,
אבל חששות והתנגדויות בצוות תוקעות את ההחלטה.
אז הנה הדרך הכי קלה לעבוד עם התנגדויות כשמנסים לקבל החלטה:
פשוט לקצר את זמן הניסיון!
בסיטואציה כזו, אני בודק:
האם זה בטוח מספיק כדי לנסות לחודש?
לרוב התשובה משתנה
וזה משחרר!
אנחנו לא חייבים לדעת הכל מראש.
אנחנו יכולים לגלות תוך כדי.
אבל – שימו לב…
זה יעבוד רק אם הניסויים באמת יכילו את שלושת האלמנטים.
אם לא תהיה שאלה מסקרנת – לא ירצו לשתף פעולה.
ואם לא יהיה זמן התנסות מוגדר שבסופו ריפלקציה – אז יחששו שההחלטה תיתקע לנצח.
לא משנה כמה תגידו להם שזה רק ניסוי –
אם אנשים לא יאמינו שבאמת מפסיקים את ההחלטה ולומדים ממנה, אז מבחינתם זה לא ניסוי (והם צודקים).
אז בפועל, איך הופכים למעבדת חדשנות ארגונית?
אפשר לקבוע כל שנה חודש שבו עורכים ניסויים בהתארגנות.
או לייצר פרוטוקול פשוט (עם כל האלמנטים) שדרכו כל עובד ועובדת יכולים בכל רגע ליזום ניסוי.
אבל השיטה המועדפת עלי היא קביעת פגישה קבועה בכל צוות,
נגיד פעם בחודש עבור צוות שעובד ביחד באופן יומיומי.
בפגישה הזו קובעים ניסויים חדשים לדרכי התנהלות, על פי צורך אמיתי וסקרנות,
ולומדים מניסויים שכבר רצו.
את הניסויים הכושלים מבטלים או משנים,
ואת הניסויים המוצלחים מאריכים (נגיד לחצי שנה – שנה).
ככה כל הזמן
כן, כל הזמן
הארגון מתפתח.
האם הייתם מוכנים לשלם שעה וחצי בחודש בכל צוות, כדי להפוך לארגון חכם ויעיל?
לי התשובה ברורה.
(ונכון, צריך לדעת איך לבנות ולהנחות פגישה כזו, אבל בשביל זה יש ייעוץ חיצוני.)
ומה איתך?
יש לך שאלה מסקרנת?
זה הזמן להריץ ניסוי בקבוצה שלך!
ולמה שיזרמו איתך?
אם השאלה תהיה מסקרנת עבורם,
והם ידעו שזה לזמן מוגבל, ושאתם קובעים מראש את זמן הריפלקציה, אז למה לא?
נגיד:
אם הפגישות שלכם מסורבלות, אפשר לנסות להגדיר מנחה לפגישה אחת.
אם ארוחות הערב המשפחתיות שלכם מרוחקות, אפשר לנסות להיות בלי טלפונים בארוחה אחת.
אין סוף לדברים שאפשר לנסות!
עצם קיום הניסויים מגרה את הדמיון ומעיר לחיים קבוצות ואנשים רדומים…
או כמו שד"ר סוס אמר: אם יוצאים מגלים מקומות נפלאים,
בהערכה רבה,
חן צבי
איך אתה יודע להעביר רעיונות מורכבים וחדשניים בפשטות ובקלילות. נפלא ללמוד ממך.
כיף לשמוע, תודה גיל.
פוסט מאד יפה לדעתי.
מעביר את הרעיון בצורה תמציתית אבל עמוקה.
באמת אם מנסחים ניסוי בצורה כזאת, נהיה דיי קשה להגיד ״לא״ לניסוי.
בהחלט, כל פעם ששואלים אותי "איך להכניס את הכלים האלה לצוות שלי, הרי זה לא בתרבות שלנו", העצה שלי זה "להציע את הניסוי הקטן שקל להגיד אליו כן". ככה לרוב אפשר להתחיל להכניס שינויים גדולים בצעד ראשון קטן.
תודה על התגובה!
אתה כותב מקסים חן. עוקבת אחריך מרחוק ומאוד נהנית. דניאל שני
תודה רבה דניאל 🙂
אולי עוד ייצא לנו להתראות לא רק וירטואלית ובקבוצות וואטסאפ
כתוב מעולה, תודה! הגישה הזו מפתה ונראית מאוד ישימה. ואוחח התמונה עם הכלב (:
תודה ריף 🙂