זה סיפור מופלא על ארגון,
עם 15,000 עובדים
ואפס מנהלים.
לפני 30 שנה, בחור הולנדי בשם ארד לפלינג סיים תואר ב-"ניהול ציבורי חדש".
כיועץ הוא עזר להכניס התנהלות עסקית לשירות הציבורי ולארגוני בריאות בפרט.
הוא הביא חשיבה על מטופלים כלקוחות, ניהול משאבי אנוש,
ניהול הערכת עובדים ובונוסים, ניהול פרויקטים ועוד.
אחרי 15 שנה הוא הסתכל סביבו והגיע להבנה,
שזה פשוט לא עובד.
תהליכי הייעול יצרו מציאות אומללה.
מעבר לנטל הבירוקרטיה,
מקצוע הטיפול חולק לעוד ועוד התמחויות.
אחים ואחיות אולצו לעבוד רוחבית ולהתרוצץ בין מטופלים.
המטופלים לא קיבלו יחס אישי והתחושה היתה תעשייתית,
עם מספר הולך וגודל של מטפלים שמגיעים לבצע תהליך אחד וללכת.
"נדמה לי שכפר שלם ראה את הלידה שלי" אמרה לו מטופלת אחת.
הכל השתנה כשפגש ארד את איש החזון ג'וס דה בלוק, אח מוסמך שהאמין שאפשר אחרת.
ב-2007 הם הקימו ארגון חדש של טיפול בקהילה בשם "ביורצורג" (בהולנדית – "טיפול שכונתי").
וכך הם יצאו לדרך עם צוות שכונתי אחד של 4 אחיות ואחים.
למרות שלא השקיעו כלל בפרסום, הם גילו שבשלב מסוים החלה הגירה מאסיבית של עובדי רפואה אליהם,
עם כ-100 עובדים חדשים בכל חודש.
ב-2016, כעשור לאחר שהתחילו, הם היו כבר 12,000 אחים ואחיות, בכ-1000 צוותים בהולנד,
ומעבר לכך החלו לפעול ב- 24 מדינות. היום כל העולם לומד מהמודל שלהם.
מה הסוד שלהם??
בפוסט של שבוע שעבר סיפרתי לכם על שיטה להתפתחות ארגונית שמסתמכת על איזון בין תחרות לשיתוף פעולה.
השיטה נותנת לצוותים אוטונומיה להריץ ניסויים, שמתחרים ביניהם,
בזמן שכולם עובדים יחד למען מטרה משותפת.
ככה מתנהל ביורצורג, ביום יום.
כל צוות בביורצורג מורכב מעד 12 עובדי רפואה,
שאחראים לגמרי על השכונה שלהם.
הם אחראים לשכור משרד, לגייס עובדים חדשים,
לקבוע את שעות ונהלי העבודה שלהם ואת חלוקת התפקידים שלהם.
הם גם מחליטים אילו יוזמות חדשות לקדם.
אולי שמתם לב שצוות בביורצורג הוא מעין "מיני-ארגון" בפני עצמו.
טבלה שמדרגת את תפקוד כל הצוותים מספקת תחרות ידידותית,
שבה צוותים שמשתרכים מאחור מרימים את עצמם להשתפר.
והם לא לבד בזה.
כל הצוותים מחוברים ברשת חברתית,
שם חולקים מידע, טיפים ותמיכה בין צוותים.
בנוסף, לכל 50 צוותים יש מאמנ/ת (קואצ'ר/ית) שזמינ/ה לתמוך בהם בעת הצורך.
בביורצורג, עם מעל 10,000 עובדי שטח, יש מטה של 50 אנשים בלבד.
אין שם מחלקת משאבי אנוש, מחלקת שיווק, מחלקת תמיכה טכנית או פגישות אסטרטגיה.
המטה גם אינו פיקודי –
הם לא עוסקים בקביעת אסטרטגיה, יעדי גדילה, הערכת ביצועים או חלוקת בונוסים.
מטרת אנשי המטה היא תפעול,
הכשרת הצוותים החדשים בקבלת החלטות קבוצתית וטיפול בקונפליקטים,
ולעצור את מרבית הבירוקרטיה אצלם כדי שהעובדים בשטח יוכלו להתמקד כמה שיותר בעבודה האמיתית.
כל החלקים הללו יוצרים רשת שעוזרת לרעיונות הטובים להתפשט בין הצוותים כאש בשדה קוצים…
כך לדוגמה, צוות אחד היה מוטרד שהם בעיקר מטפלים בסימפטומים ולא בשורש הבעיה.
אז הם יצרו תוכנית טיפול מונע בשם "ביורצורג פלוס".
בתוך כמה שנים רוב מוחלט של 1000 הצוותים כבר מציעים את התוכנית.
(ואלו שלא מתאים או משתלם להם להציע את התוכנית, לא עושים זאת).
הם גם הצמיחו מודל נוסף של מטפלים בבריאות הנפש שנותנים מענה מהיר בבית המטופל
ובונים יחד איתו את תכנית הטיפול.
ביורצורג, אגב, דורג חמש שנים ברציפות בתור המקום הכי טוב לעבוד בו בהולנד,
עם סיפוק עובדים ממוצע של 9 מתוך 10. סיפוק המטופלים גבוה באותה רמה,
כאשר על פי מחקרים הם חולים פחות ממטופלים במקומות אחרים,
מחלימים מהר יותר
וכל זה בחיסכון כסף למערכת הבריאות ההולנדית.
כל ארגון, ובמיוחד השירות הציבורי (בריאות, חינוך, רווחה, ביטחון ועוד),
יכולים ללמוד הרבה מהעקרונות של ביורצורג.
בקרוב אצלכם?
בהערכה רבה,
חן צבי
מה הכוונה אין מחלקת אנוש, שיווק, תמיכה טכנית?
מי מחליט איך חוזה נראה? מה עושה רופא שכונתי שצריך תמיכה טכנית? איך מטמיעים מודל שהוצע בצוות אחד, באופן שכל צוות יוכל לשווק אותו אם ירצה?
התמקדת בתיאור החברה בצוותים ובמעטפת שלהם, אבל דווקא מעניין אותי לצלול ל-50 האיש במטה. איך הם לא הופכים לכוח ריכוזי? איך בכל זאת מאפשרים שיתופיות בין-צוותית כשצריך אותה? איך מתאימים את החברה לצרכים המגוונים והשונים של הצוותים בלי לייצר אחידות?
זה מקרה בוחן מצוין ואני מרגיש שיש עוד המון להבין עליו
לגמרי יש מורכבות, ויש הרבה מה להבין. אני אנסה לענות באופן עקרוני.
לדוגמה כשעבדתי עם תנועת המונים בבריטניה, עזרתי להם ליצור טבלה שמבהירה מה הסמכות של צוותי השטח, ומה הסמכויות של המטה. אפשר להגיד שהשאיפה היא לבזר כמה שיותר לצוותי השטח, ולרכז למטה את מה שבלתי יעיל לעשות באופן מקומי. לדוגמה, פורמליזציה משפטית. ואז אתה סומך על צוות מקצועי לקבל החלטות מקצועיות.
זה הולך בכיוון ההפוך למחשבה שאומרת "הכל מתחיל ריכוזי ואנחנו צריכים להחליט איזה סמכות להאציל". זה יותר לכיוון של: "כל צוות הוא עצמאי כאילו פתח קליניקה משל עצמו. מה אנחנו צריכים במטה משותף כדי לתמוך בעבודה שלנו ולהתנהל היטב בהתאמה?".
בגדול, אפשר לבזר הרבה יותר ממה שאיש העסקים הממוצע יחשוב, ולהיות יותר יעילים.
הניהול העצמי גם אומר שלא חייבים פונקציות מטה שנחשבות הכרחיות. כמו משאבי אנוש. כל צוות שוכר ומפטר את העובדים של עצמו. מה עושה רופא שכונתי שצריך תמיכה טכנית? מה הוא היה עושה בקליניקה הפרטית שלו? אותו דבר.
מה שעוזר לצוותים להיות אוטונומיים (או "חצי-אוטונומיים") זה שהם מכילים בתוך עצמם את כלל הפונקציות הנדרשות כדי לתת מענה שלם ללקוח. זה אחד מעקרונות המפתח, והחלוקה הרגילה למחלקות, שכל אחת מהן מחזיקה פונקציה אחת היא מה שמצריך הרבה יותר שכבות של היררכיה למען התיאום.
עוד עיקרון זה שההחלטות הגדולות שנותרו, שלא ניתן לקבל בצורה המקומית, מתקבלות בהתייעצות רחבה ובדיונים ברשת החברתית שלהם.
מקווה שזה עוזר
זה הרבה לתפוס בפוסט קצר, בחלק מהעקרונות אעסוק בפוסטים עתידיים עם דוגמאות נוספות, וממליץ שתמשיך לקרוא ולהעמיק עד כמה שמעניין אותך
תודה על התשובה! רק עכשיו ממש קלטתי שהיא הופיעה.
באמת מאוד הגיוני איך שאתה מתאר את זה.
מעניין אותי איזה מוצרים דיגיטליים כבר פותחו ונמכרים בתחום הזה, מוצרים שמאפשרים את התשתית לארגונים לפעול ככה, בצורה שהיא גם מבוזרת וגם מאפשרת העתקה ולמידה ארגונית. לעשות מעבר לצורת עבודה כזו זה פרוצדורה (מפחידה) אם אין לזה תשתית טובה, ואני לגמרי רואה איך אפשר לעשות לזה generalization.
בשמחה,
כדי לעשות מעבר בטוח להתארגנות חדשה צריך לעבוד עם יועץ ארגוני שמבין בתחום הזה.
לעיתים ארגונים בוחרים במעבר הדרגתי, ולעיתים במעבר חד-וחלק של כל המערכת, ולשניהם יש חסרונות ויתרונות.
החכמה היא דווקא לא לעשות לזה generalization, אלא ליצור מבנים ופרקטיקות שעובדים ספציפית לסוג הארגון ולתרבות שלו, על פי עקרונות שמשותפים לכל הארגונים.
העתק-הדבק נידון לרוב לכישלון, ולרוב מגיע מרצון לקצר ולפשט עבודת עומק שהיא הכרחית, אבל אפשרית לחלוטין, ואלפי ארגונים עשו אותה.
יש כלים דיגיטליים שונים שתומכים בארגון כזה והם החלק הכי פחות חשוב בשינוי הארגוני.
אוהב מאד לעקוב אחריך!
מה המודל העסקי של הארגון ההולנדי?
ממומן ציבורית או מוכר שירותים, או גם וגם?
כמה אלמנטים:
ביורצורג ארגון למטרות רווח, ועד כמה שידוע לי הוא רווחי בכל שנות הפעילות שלו.
לדעתי רוב ההכנסות שלו מגיעות ממשרד הבריאות ההולנדי, פר שעות טיפול, מכספי ביטוח הבריאות הציבורי בהולנד שמשלם כל אזרח.
פרט נוסף מעניין הוא ש
BuurtzorgT, חברת בת של ביורצורג, שעוסקת בבריאות הנפש, לאחרונה אימצה מודל בעלות של "Steward Ownership". משקיעים כספיים לא מקבלים זכויות הצבעה בדירקטוריון, וקרן או עמותה שמופקדים על שמירת המשימה והייעוד של הארגון מקבלים הצבעת וטו, בצורה שאינה ניתנת למכירה. כלומר הארגון הוא עדיין למטרות רווח, הוא עדיין מקבל השקעות, אבל הוא לא סחיר, לא ניתן למכור או לקנות אותו, או שגורם חיצוני ישנה את התרבות שלו למען רווח גדול יותר.
נראה לי מעולה,
לשחרר משהו שלא עובד,
לנסות כיוון אחר, והתפתחות בעקבות תוצאות חיוביות.
נראה לי שהשינוי מתבסס על אמון בבני אדם, ושיתופי פעולה,
הרבה יחידות קטנות אוטונומיות, שמשתפות פעולה ולומדות.
מודל מעורר תקווה!
ממש!
תודה איריס