תבונה ארגונית

שנה טובה לכולם!

לרגל השנה החדשה,
אני שמח לעדכן שסיימתי 85% מהספר שלי 🙂 וחלקו יצא כבר לסבב ראשון של קוראים ומגיבים!
הספר עוסק בדרכים מוכחות ליצור לכידות חברתית והסכמות רחבות ונבונות בארץ.
וזה גם מה שאני מאחל לנו לשנה הקרובה.

אז הפעם אתן לכם הצצה ראשונה מהספר שלי,
מהפתיחה של פרק המבוא:

קטע קצר מהספר

"הסתכלתי על שתי הקבוצות שהתאספו מולי.
על פני השטח, נראה שלא יכולים להיות שונים מהם.
מצד אחד, אנשי הציונות הדתית: נשים חובשות שביס, גברים מזוקנים חובשי כיפה, חלקם רבנים.
מצד שני, מפגינים נגד הממשלה: צעירים יותר, חילונים, פעילים חברתיים.

הם לא רק נראו שונה, הם גם דיברו שפות שונות.
ואני, באמצע, באתי להנחות דיאלוג ביניהם.
לעזור להם להבין זה את זו, למרות התהום הפעורה ביניהם.
בהצלחה לי, כמו שאומרים.

[…]

התחלתי איתם עם תרגיל פשוט. ביקשתי:
תרשמו לעצמכם במחברת את הדבר שהכי הייתם רוצים שהצד השני יבין כבר.
אם זו עמדה שהצד השני לא מסוגל לשמוע ושלא נח לכם להגיד פה – אתם בכיוון הנכון.
תכתבו את הדבר כפי שהוא עולה, לא משנה כמה בוטה, ואל תנסו להיות פוליטיקלי-קורקט!

ואז הוספתי: עכשיו תרשמו מתחת – מה חשוב לכם בזה?
אם הצד השני יבין את מה שהוא לא מבין, מה תקבלו?
נניח וכתבתי "השנאה שלכם הורסת את המדינה",
אני שואל – מה בעצם חשוב לי בזה?
אם כולם יבינו את זה, מה אקבל?
יכול להיות ש"השנאה תיפסק".

אמרתי להם: עכשיו ממשיכים באותו אופן.
תרשמו מתחת לתשובה הקודמת – ולמה זה חשוב?
אם זה יתממש, מה תקבלו?
לדוגמה, חשוב לי ש"השנאה תיפסק" כי "אז נוכל לשתף פעולה לטובת כולנו".

ככה הדרכתי אותם להמשיך עוד פעמיים או שלוש.
כל פעם הם למעשה הגיעו לסיבה עמוקה יותר שהם תומכים בעמדה הראשונה שכתבו.
לבסוף בדקתי איתם: מי הגיעו פה לסיבה שמרגישה כל כך בסיסית שכבר אין טעם להמשיך להעמיק איתה?
כולם הנהנו.

זה הרגע המיוחד: ביקשתי מהם לשתף את התשובות הסופיות שלהם.
הסיבות הכי עמוקות שהם תומכים בעמדה הראשונית שכתבו.
וככה התשובות מילאו את המרחב:
"תקווה לעתיד הילדים שלי", "שייכות", "אחווה ושותפות גורל",
"יכולת לנשום", "זהות משותפת", "ביטחון", "משמעות", "נתינה" ועוד.
שאלתי אותם – האם שמעתם כאן משהו שאתם לא מזדהים איתו?
אף אחד לא הרים יד."

קצת רשמים

המבוא של הספר ממשיך לתאר את הסיטואציה הזו,
ואת המשך הדיאלוג בקבוצה,
אבל אעצור פה כדי לתת כמה מחשבות פרקטיות עבורכם 🙂

זה תרגיל נפלא לפתיחה של דיאלוג שבו אנשים חושדים מאוד במניעים של הצד השני.
הוא פותח את הדיאלוג בהנחה שונה:
שכל מה שחשוב לנו, וכל מה שחשוב לאחרים,
גם אם על פני השטח הוא מכעיס עבורנו,
מגיע מתוך רצון טוב וניסיון לענות על צרכים אנושיים אוניברסליים.

וכאשר אנחנו באמת ובתמים מבינים את זה,
נהיה הרבה יותר קל לדון בעמדות,
ולמצוא כאלו חדשות שיענו על יותר מהצרכים.

(כל זה אגב, "תקשורת מקרבת" קלאסית 🙂 )

היה מפגש מרגש ביותר, והנה מה שכתבו לי אחריו:
"תודה חן, מרגיש נכון ונחוץ להפגש איתך כגורם מאחד ומאחה 🙏🏼🌱"
"היה נפלא חן, הצלחת ליצור קירבה חדשה ומשמעותית. מצפה לפגישתנו הבאה"
"חן, היה מאוד מרשים לראות את התהליך שעשית."
"עברתי קורס תקשורת מקרבת וקצת איבדתי שם את אמוני בשיטה.  תודה שהחזרת לי את האופטימיות.  תודה על החינניות והפשטות."
"רציתי להגיד לך שהמפגש אתמול היה ממש מעורר השראה ותקווה! הרגשתי צמרמורת בגוף ומין ידיעה שזו דרך שאני רוצה ללמוד עוד עליה. תודה לך שהבאת את זה ועל כל מה שאתה עושה 🙏"

כמובן שדיאלוג בלבד לא מספיק
כדי לטפל בקרעים ובעוולות שאנחנו חווים.

כדי להסביר את מגוון הכלים הנחוצים לנו מהעולם הדיאלוגי וההשתתפותי,
אני כותב את הספר.

בתקווה שייצא לאור במהרה,

חן צבי