תבונה ארגונית

החיים שלנו מלאים במחלוקות, זה חלק בלתי נפרד מהמציאות.
אבל לפעמים הן הופכות למאבקים של ממש, וכולנו נפגעים מזה.
זה קורה בקבוצות ובארגונים שאנחנו חלק מהם,
ואולי במיוחד במרחב החברתי.

קיטוב חברתי נמצא בעלייה בכל העולם.
אז באופן טבעי, כאשר אחד מתחומי המומחיות שלי הם יצירת הסכמות
אני עוסק בזה רבות.

בסרטון למטה תוכלו לשמוע אותי מרצה באוניברסיטת בר אילן.
אני מסביר איך בניתי הסכמות בין קבוצות מקוטבות בנושא מדיניות הקורונה, בתחילת 2022, דרך פלטפורמה אינטרנטית.
פרויקט זה זכה לליווי מארגון גישורים כדי להרחיב את השימוש בו למרכזי הגישור הפזורים בכל הארץ.
אני גם עובד כדי לשלב אותו באספות אזרחים שאני מעורב בהקמתן בארץ (עוד על זה בעתיד).

לאחר הסרטון אני כותב תובנות שרלוונטיות לכל מחלוקת וסכסוך קבוצתי שאתם חווים:

אחרי שצפיתם בסרטון,
הנה כמה תובנות שאני חושב שאפשר להוציא מניסוי הקורונה, לניהול סכסוכים בחיים שלנו בכלל:

1. מצב של סכסוך יוצר איום על דברים שיקרים לנו, שמוביל למאבק ולהקצנה.
   העמדה של כל צד (שכולם יתחסנו / שכולם יבחרו לעצמם) מאיימת על צרכים חשובים של הצד השני.
   
   
2. אחד מהדברים הכי חשובים שאנחנו יכולים לעשות במצב כזה של סכסוך הוא להכיר בתלות ההדדית שלנו.
   
   מה הכוונה?
   כשאנחנו מכירים בכך שכל הצדדים סובלים מהסכסוך,
   אנחנו מגיעים להבנה שחשוב לנו למצוא דרך ביחד, יותר מאשר להכניע את הצד השני.
   וכאשר אנחנו מראים לצד השני שחשוב לנו למצוא דרך ביחד, יותר מאשר להשיג ניצחון, נבנה אמון.
   האמון הזה מאפשר לנו פחות להתגונן, ולכן פחות להתבצר בעמדה שלנו, ולהיפתח גם לפתרונות נוספים שאנחנו מוכנים לחיות איתם.
   
   הנה הסכמה עיקרית מתוך ניסוי הקורונה שמבטאת את הרעיון הזה:
   
   "בניית אמון חשובה לפחות כמו טיפול בנגיף וצריכה להיות יעד מרכזי במדיניות.  
   אנו מכירים בכך שלא תהיה מדיניות שכולם יחשבו שהיא מושלמת.
   צריך נכונות לפתרונות שאינם בהכרח המועדפים עלינו, כל עוד התהליך אמין, משתף ומתחשב באמת בכל סבל וצורך."
   
   
3. הצפה מהירה של המשותף בין הצדדים עוזרת כנגד הקצנה.
   היא עוזרת לנו להפחית במהירות מה שנקרא "פערי תפיסה" – מצב שבו כל צד תופס את הצד השני כהרבה יותר קיצוני ממה שהוא באמת.
   במיוחד, הרבה אמון נבנה כאשר אנחנו מדגימים שכולנו רוצים לדאוג לכלל הצרכים.
   
   הנה זה כהסכמה מתוך ניסוי הקורונה:
   
   "על כל מדיניות קורונה להתחשב בכל הצרכים והשיקולים בקבלת ההחלטות:
   הצורך של אנשים בבריאות פיזית, בריאות נפשית, פרנסה יציבה, משמעויות כלכליות וחברתיות,
   צורך בחיבור וקרבה, בחופש תנועה, צרכים של אוכלוסיות כמו זקנים וילדים,
   וההשפעה של כל החלטה על ההתפתחות הבריאה והחינוכית של הילדים שלנו.  
   
   כל מדיניות או מגבלה צריכים לקחת בחשבון את כל הצרכים הנ"ל,
   לבוא עם תכנית שמטפלת בצרכים שנפגעים, ולעודד את הציבור להשתתף גם בה וביצירתה."
   
   
4. אנחנו משערים שבשביל דיאלוג איכותי אנחנו חייבים להגיב זה לזה.
   זה נכון במידה.
   כי "תגובתיות" היא גם אחד הגורמים להקצנה של שיח, כמו שאפשר לראות ברשתות חברתיות.
   כשמתסכלים על רוב שיטות השיח שמטרתן ליצור הסכמות,
   רואים שהן מובנות יותר מאשר שיח פתוח, ומפרקות את הדינמיקה של תגובות פינג-פונג.
   לדוגמה: דיבור בסבב במעגל, כאשר מדברים "אל מרכז המעגל",
   או "דיבור אל המנחה" או "אל הלוח",
   כך שכל תרומה לשיח מתווספת, במקום להיתפס כלעומתית או באה על חשבון מה שנאמר לפני.

אסיים באיחול –
שניגש למחלוקות בינינו, בקבוצות, בארגונים ובחברה בכלל,
עם תבונה.

אשמח לשמוע מחשבות או שאלות,

בהערכה רבה,
חן צבי